עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני אוהבת אקשן.
אולי בגלל זה אני משנה כל הזמן אודות?
אני אביגיל.
בת 15 עם שתי אחיות ועשרה חתולים בחצר.
טבעונית עם צליאק (אסור לי חיטה)
אבל אוכלת טוב בסך הכל.
אני נמוכה מאוד 1.53 בערך עם שיער חום קצוץ (גילחתי לעצמי את השיער, ואני בכלל לא חולת נפש)
ועור בהיר.
יש לי כשרון כתיבה, אבל הוא צריך שיפור.
חוץ מזה, אני שונאת זמרים עכשווים שמתפשטים בשביל פרסום.
אני חושבת שהעולם הזה צריך שינוי.
שכל הפדופילים ילכו קיבינימט, שכל הערסים יעברו שטיפת מח.
אנורקסיה ובולמיה מעציבים אותי ממש, בגלל זה אני רוצה לעלות קצת יותר במשקל (אני מקל)
אני אף פעם לא יעשן. סיגריות, סמים, אני גם לא אשתה אלכוהול.
זה פשוט רעלים.
אין לי עדיין אהבה, אבל היא תגיע.
אני יודעת.
נראה לי שקצת זעזעתי את עצמי וחפרתי לכם אם האודות... :-\
אבל זאת אני.
וכיף לי להיות כזאת.
חברים
נועהSuzanאפרתאד;-)Lonely guyThe Cheshire Cat
TigerLilyנערת הגורלsmooth criminal
נושאים
העולם יפה.
תפקחו עיניים.
תראו כמה העולם יפה.
אני לא קיטשית.
קטן עליך כל הדאגות.
שננו שוב ושוב את שתי המילים החשובות:
"העולם יפה."
אני גם משהו!
יש אומרים שאני ריקנית וסתמית.
אז מה אם אני מדברת במשפטים קצרים?
אז מה אם רוב היום אני עצובה?
אני גם משהו!
שאנת דעות קדומות.

תתמודדי עם האמת.

31/10/2013 16:40
אביגיל
היא בחנה שוב ושוב את גופה מול המראה הגדולה שבחדרה.
נסתה להרגיש הכי חטובה ויפה שאפשר, אבל זה לא עזר.
זה שהיא בוהה בעצמה ומאלצת את עצמה להרגיש דקת גזרה לא ישנה את זה שהיא שמנה.
"איזה בגד כדאי לי ללבוש?" דברה לעצמה. תמיד היא דברה לעצמה. זה הרגיע אותה.אחרי העלבות על משקלה או אחרי ריב. היא הרגישה כאילו מישהו מקשיב לה. והיא אהבה את זה.
בסוף היא בחרה את הבגדים הכי יפים שלה. חולצת פסים בצבע תכלת-לבן וטייץ ג'ינס.
את כל הבגדים שלה היא לא קנתה. הבגדים היו מחנות היד שניה של אמא שלה.
וגם ככה הבגדים היפים באמת בחנות הזאת לא היו במידה שלה. היא נזקקה למידות גדולות.
היא התלבשה ותוך כדי הסתכלה בירכיים השמנות שלה. "הכל תוצאה של האוכל שיש בבית" דברה לעצמה שוב. "אני צריכה תזונאית דחוף"
את הדרך לבית הספר היא עשתה ברגל. אם היא אוכלת המון,תמיד חשבה לעצמה, שתעשה קצת כושר. אבל ברור קלא ירדה במשקל. תמיד הייתה חייבת להכניס לפה עוד קצת אוכל. היא הגיעה סוף סוף לכיתה ז'4 בבית הספר שלה. לא כיתה מגובשת במיוחד, אבל לפחות יש לה שם כמה חברות. שוויצי חלפה על פניה בשחצנות, כשרגליה הדקיקות חשופות דרך מכנס קצרצר. לילדה הזאת לא קראו שוויצי באמת, רק בסתר היא כנתה אותה ככה. שוויצי היא מן הסתם שוויצרית איומה. מנופפת בגל הזדמנות בשיער הבלונדיני שלה, מופיעה כל בוקר בבגדים חשופים.
שוויצי הייתה חברה שלה למרות שנערות שמנות הגעילו אותה.
"רוצה להפגש?" שוויצי שאלה אותה בקול הסנובי שלה.
האמת שהיא לא הייתה בטוחה. תמיד כשהיא ושוויצי היו נפגשות שוויצי התחילה לדבר איתה על משקל.
בניגוד לחברות אחרות, שאיתן דברה על אופנה ועל בנים חתיכים.
"נו?" העירה אותה שוויצי מחלומותיה. "את רוצה להפגש?"
"אני... האמת שאני לא יכולה כל כך." ענתה לה בחוסר בטחון.
פתאום התחילה להרגיש גרוע. לגבי זה שהיא שמנה. הדמעות החלו לזלוג.
היא ברחה לשירותים כל עוד נפשה בה.
נעלה את דלת התא והחלה  לבכות בקול רם.
"למה אני כזאת?!" צעקה בקול שהיה יכול לשבור כל זכוכית.
Suzanלילך ציבעוניMeshilovely
The Cheshire Cat
31/10/2013 22:42
וואי עצוב... ):
אביגיל
01/11/2013 12:48
נכון... זה מבוסס על סיפור אמיתי שקרא לי.
(הייתי שמנה מאוד עד גיל 11)
16/11/2013 19:32
ואו.. ממש עצוב .
ספיר
24/05/2014 08:07
עצוב, ממש גרם לי לבכות! את תמיד מרגשת אותי.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון