עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני אוהבת אקשן.
אולי בגלל זה אני משנה כל הזמן אודות?
אני אביגיל.
בת 15 עם שתי אחיות ועשרה חתולים בחצר.
טבעונית עם צליאק (אסור לי חיטה)
אבל אוכלת טוב בסך הכל.
אני נמוכה מאוד 1.53 בערך עם שיער חום קצוץ (גילחתי לעצמי את השיער, ואני בכלל לא חולת נפש)
ועור בהיר.
יש לי כשרון כתיבה, אבל הוא צריך שיפור.
חוץ מזה, אני שונאת זמרים עכשווים שמתפשטים בשביל פרסום.
אני חושבת שהעולם הזה צריך שינוי.
שכל הפדופילים ילכו קיבינימט, שכל הערסים יעברו שטיפת מח.
אנורקסיה ובולמיה מעציבים אותי ממש, בגלל זה אני רוצה לעלות קצת יותר במשקל (אני מקל)
אני אף פעם לא יעשן. סיגריות, סמים, אני גם לא אשתה אלכוהול.
זה פשוט רעלים.
אין לי עדיין אהבה, אבל היא תגיע.
אני יודעת.
נראה לי שקצת זעזעתי את עצמי וחפרתי לכם אם האודות... :-\
אבל זאת אני.
וכיף לי להיות כזאת.
חברים
נועהSuzanאפרתאד;-)Lonely guyThe Cheshire Cat
TigerLilyנערת הגורלsmooth criminal
נושאים
העולם יפה.
תפקחו עיניים.
תראו כמה העולם יפה.
אני לא קיטשית.
קטן עליך כל הדאגות.
שננו שוב ושוב את שתי המילים החשובות:
"העולם יפה."
אני גם משהו!
יש אומרים שאני ריקנית וסתמית.
אז מה אם אני מדברת במשפטים קצרים?
אז מה אם רוב היום אני עצובה?
אני גם משהו!
שאנת דעות קדומות.

מעלית לגהנום.

27/10/2013 15:21
אביגיל
מוות
...היא נחתה בחוזקה על שביל אבנים אפור ומכוער.
היא הייתה אמורה להרגיש כאב, זו הייתה מכה די חזקה.
אבל היא לא הרגישה כלום.
ואז נזכרה: היא מתה.
לקח לה קצת זמן לקלוט שרצחה את חבר שלה והתאבדה.
היא לא רצחה, אבל בטח כולם חושבים כך, בעולם החיים.
החבר שלה ניסה לקרוע לה את החולצה.
היא הבינה את רצונותיו הסוטים, רצה למטבח ולקחה סכין, ודקרה אותו בחוזקה בחזה.
"מה?..."
אלה היו מילותיו האחרונות, רגע לפני שקרס על רצפת הסלון בביתו.
היא התחילה להבין מה עוללה. לאילו צרות זה יגרום.
נלחצה כל כך, והתחילה לדקור את עצמה. חזק. 
זה היה כואב, אבל תוך שניה ראתה רק חושך.
ועכשיו היא כאן, באמצע שום מקום.
ואז היא שמה לב למשהו.
למעלה היה שלט גדול ושחור, ועליו נכתבה באותית אדומות המילה:
Hell
היא בגהנום.
הסתכלה סביב, ופתאום הופיע שם איש יושב על כיסא משרדי בסמוך לשולחנו.
"ברוכים הבאים לגהנום. בוא נראה מה עשית. רצחת. מעניין. וגם התאבדת. ברור לך שאת הולכת לסבול הרבה."
היא הייתה בבלבול חושים רציני.
אבל היא נחמדה, מתנהגת יפה לכל אחד. הם שופטים אותה על מעשים? לא על האופי?
האיש המשיך בדבריו.
"מכאן תיקח אותך מעלית לגהנום. בהצלחה."
מה לעזאזל...
חשבה לעצמה. האם היא באמצע חלום? האם תפקח עיניה ותתעורר למיטה החמה בבית הנעים?
לא.
פתאום הופיעה מעלית. 
המעלית נפתחה.
פתאום היא רחפה אל המעלית. לא סתם. היא באמת הייתה באוויר.
גופה כעת היה במעלית.
היא הרגישה את הקור, דבר ראשון. 
המעלית טסה במהירות עצומה.
פתאום המעלית נעצרה.
ונפתחה.
היא יצאה מהמעלית.
וראתה חושך. מצמצה קצת בעיניה לראות עם זה אמיתי, ורחוב שלם, אפוף בצללים אפלים, נגלה בפניה.
פתאום הופיעה דמות בחושך.
זאת הייתה נערה, עם קארה שחור וחלוק מעבדה.
זה היה מוזר.
"בואי איתי" אמרה הנערה בחלוק.
"גם אני הגעתי לפה כמוך. אל תדאגי, מתרגלים לעבודה הקשה."
SuzanנועהTigerLily
Suzan
27/10/2013 15:23
וואו.
ממש מעניין.
אשמח אם תמשיכי!!
אביגיל
27/10/2013 15:25
תודה!
אני בכללי אוהבת לכתוב סיפורים קצרים בלי המשך, אז לא נראה לי שאני ישמיך.
סליחה...
זה פשוט סגנון הכתיבה שלי...
Suzan
27/10/2013 15:29
:( טוב לא נורא...
אבל תכתבי עוד את כותבת ממש יפה!!
אביגיל
27/10/2013 15:30
;-)
אני אכתוב עוד.
תודה!
Suzan
27/10/2013 15:31
יאי!!
נועה
27/10/2013 16:19
ואווו , יפה!!
אביגיל
27/10/2013 16:32
תודה רבה!!:-):-)
TigerLily
31/10/2013 17:00
אחד הסיפורים האדירים שקראתי כאן..
אהבתי כל כך.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון