את והוא יושבים על ספסל ציבורי.
"איזה לילה מטורף היה לנו."
הוא אומר.
היא מאשרת בהנהון עייף. היא כבר מותשת.
"למה את כזאת?" הוא אמר את זה בנימה כעוסה מעט.
"אני...מה?" היא לא רצתה שנסיך חלומותיה, זה שטרחה למשוך את תשומת ליבו
שנה שלמה, יכעס עליה. היא השקיעה כל כך הרבה מעצמה למענו.
הדיאטה, התסרוקת החדשה, בגדי המעצבים.
"עזבי, לא משנה."
היא לא צפתה לשמוע את התשובה הזאת.
מה הוא רצה להגיד לי?
חשבה לעצמה.
שאני מכוערת, שהוא רוצה להפרד ממני או משהו כזה?
המחשבות עדיין התרוצצו במוחה.
היא לא חשבה שזה יקרה, אבל היא כל כך הסתקרנה, שפתאום נפלט מפיה משפט שהיא אמרה לו בתקיפות.
"תספר! אני אוהבת אותך! די! למה אתה עושה לי את זה? אני רוצה לשמוע!"
הוא פרץ בצחוק.
היא סתמה את פיה והסמיקה במבוכה עקב המשפט המביך.
מזל שהוא לא יכל לראות את פניה האדומות. עדיין היה חושך.
הוא עדיין לא בחר לספר לה.
והיא הסתקרנה עוד יותר.
היא ידעה שאולי הוא סתם רצה להגיד מילה או משפט מיותרים.
אבל היא פשוט רצתה לדעת.
הוא חיבק אותה, קצת בהיסוס בידיו החסונות.
הוא נגע בה!
אולי עוד מעט תבוא נשיקה?
"לגבי מה שרציתי להגיד לך..."
המוח שלה כאב מרוב מחשבות.
שיספר לי....
"לגבי השאלה ששאלתי אותך..."
שיספר לי כבר! המוח שלה כבר השתגע מסקרנות.
"טוב. אני אספר."
יש! הוא הולך להגיד לי! אולי הוא מתכוון להזמין אותי לעוד דייט?
"למה את כזאת? חייבת להיות ילדה טובה כל כך? תתפרעי! תרגישי איך זה לחיות בהתמכרות.
לא. היא חשבה לעצמה. מה הוא הולך לעשות לי?
הוא הוציא מהתיק שלו חפיסת סיגריות.
"קחי. עוד מעט נשתה גם."
נשתה מה? היא הרגישה שהמח שלה צריך להתאפס.
הוא הושיט לה סיגריה.
היא בהתה בו.
השיער הבהיר הגלי והמשגע.
העיניים הירוקות היפות.
כל שריר ושריר בגופו.
מי היה מאמין?
היא לא רצתה לעשן.
אבל לקחה את הסיגריה.
הוא לקח מצית והדליק לה אותה.
"אני אלמד אותך איך לעשן. אל תדאגי זה לא מבצע צבאי מסוכן."
הוא לימד אותה.
זה לא היה כל כך קשה.
היא שאפה את העשן.
פתאום היה לה כיף.
היא התמכרה.
רצתה לעשן עוד ועוד סיגריות.
"אפשר עוד אחת?" היא שאלה בחוסר ביטחון בולט.
"לא עכשיו. אחר כך. בואי תשתי וודקה."
הוא משקה אותה באלכוהול.
הוא לקח כוס זכוכית קטנה ומילא בה את המשקה.
"קדימה. תשתי."
פתאום היא לא רצתה להמשיך בכל הסימום הזה.
"אני... לא רוצה." אמרה בקול רועד.
הוא החטיף לה סטירה.
"שתי כבר!"
היא שתתה.
המשקה היה דוחה.
אבל ממכר.
"תן לי עוד פעם." היא אמרה כמו זומבית.
הוא חייך בסיפוק.
משימתו הושלמה.
כמה שהיא שתתה. גילתה את החיים הטובים.
היא כבר נהיתה שיכורה לגמרי.
הוא גרר אותה לקיר.
"שלא תעזי לגלות על כל מה שהיה. זה נשאר בינינו. ואם את תספרי, את לא תראי יותר את אמא ואת אבא.
הבנת אותי?"
"כן." היא אשרה שוב, כמו זומבית.
"יופי מתוקה. בואי, אני אלווה אותך הביתה"
הם הלכו לביתה.
"יש לך מפתח, נכון?"
"כן."
היא אשרה.
"יופי. תכנסי הביתה ותסתמי את הפה. את לא מגלה שום דבר. נפגש בפעם הבאה."
קשה להאמין שהוא בכיתתה.
בן גילה.
היא הלכה לישון.
;){kind=link}