איך הייתי כל כך מאושרת.
איך הכל נהרס בבת אחת.
לעזאזל. לעזאזל. ושוב לעזאזל.
דובי, האדיוט הזה, עבד עליי!!!!
עבד עליי בטלפון.
למה?!?!
הוא שוב התקשר. לפני שעתיים.
הפעם קולו נשמע דווקא מלא ביטחון ומשועשע.
"אביגיל?"
אולי הוא התקשר כדי להגיד לי כמה הוא אוהב אותי.
לא כזה הגיוני, אבל לפחות היה נראה לי.
ואז הוא פתח את הפצע.
"אני.. את באמת חשבת שאני אוהב אותך....? את באמת באמנת לזה?!"
לא ידעתי מה להגיד. הייתי יותר מדי המומה,מבולבלת ונסערת.
דובי המשיך.
"טוב... בואי נחזור לעניין,יש לי חברה, זו לא את, וסתם עבדתי עליך!!!"
אשכרה הוא עשה לי את זה?!
הוא מתנהג כמו ילד קטן!!!
תשכחו מדייט.
כל הסיכויים שלי לאהבה התפוצצו לי בפרצוף.
עדיין לא מצאתי את האחד.
וגם הגעתי למסקנה אחת.
אני לא מדברת יותר עם דובי. בחיים.
;){kind=link}