עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני אוהבת אקשן.
אולי בגלל זה אני משנה כל הזמן אודות?
אני אביגיל.
בת 15 עם שתי אחיות ועשרה חתולים בחצר.
טבעונית עם צליאק (אסור לי חיטה)
אבל אוכלת טוב בסך הכל.
אני נמוכה מאוד 1.53 בערך עם שיער חום קצוץ (גילחתי לעצמי את השיער, ואני בכלל לא חולת נפש)
ועור בהיר.
יש לי כשרון כתיבה, אבל הוא צריך שיפור.
חוץ מזה, אני שונאת זמרים עכשווים שמתפשטים בשביל פרסום.
אני חושבת שהעולם הזה צריך שינוי.
שכל הפדופילים ילכו קיבינימט, שכל הערסים יעברו שטיפת מח.
אנורקסיה ובולמיה מעציבים אותי ממש, בגלל זה אני רוצה לעלות קצת יותר במשקל (אני מקל)
אני אף פעם לא יעשן. סיגריות, סמים, אני גם לא אשתה אלכוהול.
זה פשוט רעלים.
אין לי עדיין אהבה, אבל היא תגיע.
אני יודעת.
נראה לי שקצת זעזעתי את עצמי וחפרתי לכם אם האודות... :-\
אבל זאת אני.
וכיף לי להיות כזאת.
חברים
נועהSuzanאפרתאד;-)Lonely guyThe Cheshire Cat
TigerLilyנערת הגורלsmooth criminal
נושאים
העולם יפה.
תפקחו עיניים.
תראו כמה העולם יפה.
אני לא קיטשית.
קטן עליך כל הדאגות.
שננו שוב ושוב את שתי המילים החשובות:
"העולם יפה."
אני גם משהו!
יש אומרים שאני ריקנית וסתמית.
אז מה אם אני מדברת במשפטים קצרים?
אז מה אם רוב היום אני עצובה?
אני גם משהו!
שאנת דעות קדומות.

ה"חבר" שלי

04/10/2013 14:19
אביגיל
בינתיים לא מצליח לי עם בנים, אבל עד כיתה ח' היה לי חבר. להגדיר אותו כ"חבר"? אני לא יודעת. בעיניו הייתי חברה שלו.
דבר ראשון, החבר שהיה לי לא היה מקובל. לא שזה משנה, אבל הוא עשה הכל בשביל קצת צומי.
קצת מביך לי לספר על זה, אבל בכיתה ה' הוא הוריד מול כל הכיתה את המכנסיים.
הוא היה אובססיבי אלי מדי. כבר בכיתה א' הוא היה מאוהב בי. הוא סיפר לי את זה. לא האמנתי.
איך אפשר להיות מאוהבים בכיתה א'?! כל יום בכיתה ג' היינו נפגשים על העץ שבחצר בית הספר. היינו מדברים, בעיקר הוא היה מדבר. הקשבתי לו. הוא היה איש שיחה מרתק. בכיתה ד' הוא התחיל ממש להגזים. כל שבוע הוא הביע לי שוקולדים. הייתי אדישה למצב. בכיתה ה' הבנתי שהייתי סתומה. למה אני חברה שלו בכלל אם אני לא אוהבת אותו?! הידהדה לי המחשבה במוחי. אבל פשוט לא יכולתי. הוא התחיל להיות חולה אהבה. פעם אחת, בכיתה ו' הוא הביא לי מכתב. על המעטפה היה כתוב: לאביגיל. פתחתי את המעטפה. וזה מה שהיה כתוב שם: תעצמי את העיניים. מה את רואה? חושך, נכון? ככה היו נראים החיים שלי בלעדיך. המילה 'בלעדיך' נכתבה באותיות שחורות וגדולות ומסביב היו סמיילים ולבבות ורודים. מה יכולתי לעשות?! הוא ילד מסכן בלי חברים שמת לו האבא שהוא היה בן שנתיים.  הוא ואמא שלו גרים בדירת שני חדרים. יש לו אחות אבל היא לו גרה איתם. יש לה חבר והיא מאושרת. נשמע כמו טלנובלה, נכון? אבל אלה החיים שלו. כשהייתי בכיתה ח' הבנתי שאני פחדנית. אני צריכה לעמוד על שלי, אמרתי לעצמי. באותו יום כתבתי לו מכתב. שלושה עמודים המפרטים את כל יתרונותיו. כתבתי שאני לא אוהבת את זה, אבל זה צריך להגמר תכף ומיד. הוא בכה. לא בא לבית הספר שבוע. כשהוא סוף סוף חזר גיליתי שהוא לא מדבר איתי. לא הרגשתי לוזרית, דווקא חופשיה.
אבל אני רוצה חבר....
The Cheshire Cat
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון