עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני אוהבת אקשן.
אולי בגלל זה אני משנה כל הזמן אודות?
אני אביגיל.
בת 15 עם שתי אחיות ועשרה חתולים בחצר.
טבעונית עם צליאק (אסור לי חיטה)
אבל אוכלת טוב בסך הכל.
אני נמוכה מאוד 1.53 בערך עם שיער חום קצוץ (גילחתי לעצמי את השיער, ואני בכלל לא חולת נפש)
ועור בהיר.
יש לי כשרון כתיבה, אבל הוא צריך שיפור.
חוץ מזה, אני שונאת זמרים עכשווים שמתפשטים בשביל פרסום.
אני חושבת שהעולם הזה צריך שינוי.
שכל הפדופילים ילכו קיבינימט, שכל הערסים יעברו שטיפת מח.
אנורקסיה ובולמיה מעציבים אותי ממש, בגלל זה אני רוצה לעלות קצת יותר במשקל (אני מקל)
אני אף פעם לא יעשן. סיגריות, סמים, אני גם לא אשתה אלכוהול.
זה פשוט רעלים.
אין לי עדיין אהבה, אבל היא תגיע.
אני יודעת.
נראה לי שקצת זעזעתי את עצמי וחפרתי לכם אם האודות... :-\
אבל זאת אני.
וכיף לי להיות כזאת.
חברים
נועהSuzanאפרתאד;-)Lonely guyThe Cheshire Cat
TigerLilyנערת הגורלsmooth criminal
נושאים
העולם יפה.
תפקחו עיניים.
תראו כמה העולם יפה.
אני לא קיטשית.
קטן עליך כל הדאגות.
שננו שוב ושוב את שתי המילים החשובות:
"העולם יפה."
אני גם משהו!
יש אומרים שאני ריקנית וסתמית.
אז מה אם אני מדברת במשפטים קצרים?
אז מה אם רוב היום אני עצובה?
אני גם משהו!
שאנת דעות קדומות.

ירושלים. אין כמו העיר הזאת.

03/10/2013 20:13
אביגיל
אני בדרכי חזרה מבית הספר, מותשת.  
במדרחוב של ירושלים.
אני אוהבת להסתכל על האנשים בירושלים.
תיירים.
חולי נפש.
חלק מהם אולי פדופילים.
אין לדעת. אלה האנשים של מרכז העיר ירושלים.
אני בתור לקנות כרטיסים לרכבת הקלה.
ללידי עובר משוגע אחד שצורח בטלפון, אולי לעצמו:" בן זונה! זה צריך לצאת לפי המתכון תקשיב לי! אתה קודם כל לוקח את המקרוני ושם עוד הרבה בוץ! אתה שומע?! ואז אתה סוחט את המיץ של הגרביים! יא בן זונה, אתה לא מבין?! " הגבר החרדי שעומד מאחורי בתור מניד את ראשו כאילו אין פיתרון, האיש לא יחזור להיות מה שהוא היה פעם.
ירושלים. אין כמו העיר הזאת.
אני נכנסת לרכבת הקלה. נכנסת איתי בנוסף אישה עם שיער בלונדיני מקורזל, היא מתחילה לעשות לי אצבע משולשת ולמלמל משפטים באנגלית. זה מפחיד. מי שיושב לידי לא מגיב. אני מבינה אותם. האישה הזאת חולת נפש. מסכנה. אני מרחמת עליה. 
ירושלים. אין כמו העיר הזאת.
עוברים תחנה. נכנסים לרכבת שני ערסים, מכוערים להחריד, ומתחילים  להסתכל עלי ולנופף לי בידיים. אני מצעלמת מהם  מסכנים. אף אחד לא שם עליהם.
ירושלים. אין כמו העיר הזאת.
סוף סוף יורדים. אני מרגישה כאילו יצאתי מתוך חור אפל.
אבל בכל זאת;
ירושלים. אין כמו העיר הזאת.
03/10/2013 20:26
הכתיבה שלך ממש יפה :)
אביגיל
04/10/2013 13:10
תודה רבה!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון