תמיד אהבתי דובים כי הם משלימים עם המציאות שלהם. הם שמנים,אז הם מקבלים את זה, ושהעולם יקפוץ להם. הדובי שלי הוא כחול עיניים וזהוב שיער. יש לו לב רחב והוא אוהב להתבדח על זה שהוא שמן. הדובי שלי לא מתכוון לרדת במשקל, להפך, הוא אוהב להיות שמן. אני אוהבת את הדובי שלי. בכיתה ח' נודע שהדובי שלי לא מאוהב בי. הוא מאוהב בילדה אחרת, דובה. כנראה דובי מעדיף חברה מהגזע שלו. הלב שלי נשבר לרסיסים. הייתי יושבת בשירותים ובוכה. הדובי כבר לא שלי, הוא של ילדה אחרת. הוא אוהב אותה ולא אותי. אבל דובי, איך יכולת?!
היינו יושבים ומדברים שעות בהפסקות ואחרי הלימודים, היינו מפריעים למורה לדבר (ככל שזה נשמע ילדותי זה נכון). היינו קרובים בלב ובנפש. אני כבר בכיתה י'. אין לי חבר.
ואני מתפללת שהדובי שלי ישן איתי בלילות.
;){kind=link}